פסק-דין בתיק ת"א 34469-07-10

1.         זוהי תביעה לביטול פסק דין חלוט שניתן ע"י כב' השופטת תמר נסים שי ביום 26.11.09 (להלן: "פסק הדין") בשלושה תיקים אזרחיים שהדיון בהם אוחד בבית משפט זה ואשר מספריהם הם ת.א. 1903/06, ת.א. 966/07 ות.א. 967/07 (שלום טבריה) (להלן: "התיקים הקודמים"). בשלושת התיקים הללו היה התובע כאן (להלן: "יאסר") הוא הנתבע שם.

            בפסק הדין חויב יאסר לשלם לנתבעים כאן סכומים שונים בגין עסקאות לרכישת עגלים. יאסר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 8/10, וכב' השופט אברהם אברהם קיים דיון מקדמי בערעור, המליץ לבא כוחו של יאסר לחזור בו מהערעור, ומשניתנה הסכמתו נדחה הערעור ללא צו להוצאות.

2.         בתביעתו כאן טוען התובע כי לאחר סיום ההליכים בתיקים הקודמים, ולאחר מתן פסק הדין, הגיעו לידיו ראיות שמוכיחות כי התובעים והעדים מטעמם שיקרו בעדויותיהם בבית המשפט במהלך ניהול שלושת התיקים דלעיל, לפיכך פסק הדין בשלושת התיקים דלעיל הושג במרמה ויש לבטלו. הראיות הן הקלטות של שיחות שיאסר יזם עם חלק מהנתבעים והעדים מטעמם, אשר הוקלטו על ידו, תומללו, והתמליל צורף לכתב התביעה דנן.

            כאן המקום לציין כי הנימוק העיקרי אשר הועלה על ידו של יאסר בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי היה אותן ראיות עליהן הוא מסתמך בתביעתו כאן.

3.         הנתבעים כופרים בטענותיו של התובע, טוענים כי אין בתמליל השיחות שהוגש לבית המשפט כדי להוות ראיות חדשות המצדיקות ביטול פסק דין חלוט, וכי אותה הטענה הועלתה במסגרת הערעור ונדחתה, וכי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לקיום "משפט חוזר".

4.         עניינם של שלושת התיקים דלעיל הוא כאמור בעסקאות לרכישת עגלים ע"י יאסר (שהיה שם הנתבע) מהנתבעים (שהיו שם התובעים). בית המשפט אשר דן בשלושת התיקים הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, המצהירים נחקרו בפני בית משפט, הוגשו סיכומים, וניתן פסק דין מנומק.

5.         מהתצהירים והעדויות שהובאו בשלושת התיקים דלעיל, עולה כי דובר על 4 עסקאות שונות לרכישת עגלים על ידי יאסר משלושת הנתבעים.

6.         באשר לעסקה מחודש 2/06 לרכישת 34 עגלים ע"י יאסר מנתבע מס' 2 (להלן: "סעיד"), אין מחלוקת כי העסקה הושלמה ויאסר שילם לסעיד את מלוא תמורתה.

7.         באשר לעסקה מחודש 4/06 אשר כינו אותה הצדדים "עסקת דיר חנא", נטען שם כי יאסר רכש מנתבע מס' 1 (להלן: "ח'טיב") 22 עגלים. הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר למחיר העגל, וכן הייתה מחלוקת באשר ליתרה לה זכאי ח'טיב מיאסר, כשח'טיב טען שהוא זכאי לסך של 41,900 ש"ח לאחר הורדת כל הסכומים ששולמו על חשבון העסקה, ואילו יאסר טען שם שהוא נותר חייב לח'טיב סך של 20,000 ש"ח בלבד, בגין השקים שהוא מסר באותה עסקה וחוללו.

            יאסר טען כי המשטרה חשדה בו שחלק מהעגלים אצלו היו גנובים, הוגשה בקשה ב"ש להחזרת תפוס בבית משפט השלום בעכו, ונלקחו ממנו 6 עגלים שנתגלו כגנובים. יאסר טוען כי אותם עגלים גנובים נרכשו על ידו במסגרת אותה עסקה, ולכן זכאי הוא לקזז את תמורתם מהיתרה שנותרה לזכותו של ח'טיב. 

            בית המשפט שדן בתיקים הקודמים קיבל את גרסת יאסר למחיר לעגל והעמיד אותו על 2,800 ש"ח כולל מע"מ. בית המשפט קבע כי בגין אותה עסקה נותר יאסר חייב לח'טיב סך של 45,000 ש"ח, ונדחתה טענת הקיזוז של יאסר משלא הוכיח כי אותם עגלים גנובים נרכשו על ידו מח'טיב במסגרת אותה עסקה.

8.         באשר לעסקה מחודש 7/06 נטען בתיקים הקודמים שבמסגרת אותה עסקה מכר נתבע מס' 3 (להלן: "סאמי") ליאסר 10 עגלים, במחיר של 3,200 ש"ח לעגל, ובתמורה חלקית לאותה עסקה מסר יאסר לסאמי עלול (עגל מיוחד או פר) במחיר של 7,700 ש"ח, כך שנותר יאסר חייב לסאמי סך של 25,500 ש"ח כנטען. בעניין זה טען יאסר כי  המחיר שסוכם לעגל הוא 2,700 ש"ח כולל, וכן טען כי אותה עסקה נרקמה מול סעיד, אביו של סאמי, ולא מול סאמי, אך לא העלה טענת הגנה ממשית מפני התביעה נשוא עסקה זו.

בית המשפט שדן בתיקים הקודמים קיבל את עמדת יאסר באשר למחיר לעגל והעמיד אותו על 2,700 ש"ח כולל, והפחית מתמורת העסקה בסך 27,000 ש"ח את התמורה של הפר בסך 7,700 ש"ח, וקבע כי היתרה לה זכאי סאמי הינה בסך 19,300 ש"ח. באשר למחלוקת אם העסקה נעשתה מול סעיד או סאמי, קבע בית המשפט כי העסקה נעשתה מול סאמי, וכן קבע כי הואיל ויאסר לא העלה דבר באשר לתשלום בגין אותה עסקה, הרי ממילא חייב הוא בפירעון תמורת עסקה זו בין אם לסאמי או לאביו סעיד.

9.         באשר לעסקה מחודש 8/06, טען סעיד בכתב התביעה כי הוא מכר ליאסר 16 עגלים במחיר של 3,000 ש"ח לעגל, יאסר שילם על חשבון העסקה סך של 5,800 ש"ח במזומן, ונותר חייב לסעיד סך של 49,640 ש"ח. בעניין זה טען יאסר כי המחיר שנקבע בינו לבין סעיד היה 2,900 ש"ח כולל. יאסר הכחיש כי רכש 16 עגלים באותה עסקה, וטען למספר עגלים נמוך יותר.

            בית המשפט קבע באותו עניין כי מחיר העגל באותה עסקה הוא 2,900 ש"ח כולל, וכן קבע כי יאסר רכש באותה עסקה 16 עגלים מסעיד, לפיכך העמיד את היתרה המגיעה לסעיד בגין אותה עסקה על סך של 40,600 ש"ח לאחר הפחתת הסך של 5,800 ש"ח.

10.        בע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ התייחס בית המשפט העליון למצבים בהם ניתן לקיים משפט חוזר בעניין אזרחי, וכך הוא קבע:

            " ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר" שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש ( de novo) עניין שהוכרע בפסק דין חלוט, הוגבל לפלילים (ראו: סעיף 19 לחוק - יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984). בדין החרות לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי, אך כבר נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק -דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד [10], בעמ' 213; נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי [11], בע'מ 610-598, 636-625). הליך זה כונה לעתים "משפט חוזר" אזרחי (ראו למשל: לוין בספרו הנ"ל [10], בעמ' 213; רע"א 1486/91 סופיוב נ' סופיוב [2]; דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (להלן - פרשת חוף גיא [3]); דנ"א 79/01 עין-גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ (להלן: פרשת  דנ"א עין-גב [4])). הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה, אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות (ראו פרשת דנ"א עין-גב [4], בפיסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם ). הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין ע"א 238/58 ירמיצקי נ' מעייני [5], בעמ' 1502-1501; ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס [6], בעמ' 458; רע"א 109/94  ברנוביץ נ' ברנוביץ [7] וכן זלצמן בספרה הנ"ל [11], בעמ' 633-629). "

11.        בעבר הבחינה הפסיקה בין "תרמית פנימית", תרמית בעילה לגופה, לבין "תרמית חיצונית" שהיא רמאות מבחוץ, וכך קבע כב' השופט זוסמן בע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פד"י יג, 449, 455:

            "כאשר עילת התביעה עליה מושתת פסק-הדין היתה נגועה בתרמית, ובעל-דין מבקש לבטל את פסק הדין בשל כך, משיבים לו, כי היתה לו שעת-כושר להעלות את ענין התרמית בפני השופט כאשר דן בענין, ומשלא עשה כן, שוב לא יזקק בית-המשפט לטענה. זוהי 'רמאות בעילה לגופה'. אולם כאשר בעל-דין מבקש סעד עקב מעשה רמאות אשר בוצע בניהול המשפט, שבעטיו נשללה ממנו האפשרות להתגונן כיאות, במקרה כזה נדחה מעשה-בית-דין מפני כלל היושר, שכן ביסוד ההשתק, מפאת מעשה-בית-דין, מונח העקרון, שבעל-דין מיצה הזדמנות, שניתנה לו, להשמיע את דברו, ואם לא היתה לו הזדמנות כזו, שוב אין צידוק להשתיק את טענתו".